שיעור 92, ספר דניאל, פרק ט, כו-כז

כו וְאַֽחֲרֵ֤י הַשָּֽׁבֻעִים֙ שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֔יִם יִכָּרֵ֥ת מָשִׁ֖יחַ וְאֵ֣ין ל֑וֹ וְהָעִ֨יר וְהַקֹּ֜דֶשׁ יַ֠שְׁחִית עַ֣ם נָגִ֤יד הַבָּא֙ וְקִצּ֣וֹ בַשֶּׁ֔טֶף וְעַד֙ קֵ֣ץ מִלְחָמָ֔ה נֶֽחֱרֶ֖צֶת שֹֽׁמֵמֽוֹת׃ כז וְהִגְבִּ֥יר בְּרִ֛ית לָֽרַבִּ֖ים שָׁב֣וּעַ אֶחָ֑ד וַֽחֲצִ֨י הַשָּׁב֜וּעַ יַשְׁבִּ֣ית ׀ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֗ה וְעַ֨ל כְּנַ֤ף שִׁקּוּצִים֙ מְשֹׁמֵ֔ם וְעַד־כָּלָה֙ וְנֶ֣חֱרָצָ֔ה תִּתַּ֖ךְ עַל־שֹׁמֵֽם׃

– – – – –

(כו) וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם – ולאחר שיעברו אותם ששים ושתים שמיטות, שהם שמונה עשרה שנים מציוויו הראשון של כורש ועד בנין הבית, וארבע מאות ועשרים שנה שעמד הבית השני, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ – ייהרגו הכהן הגדול והמלך האחרונים (והמלך האחרון היה אגריפס, ונהרג ברומי), וְאֵין לוֹ – ולא יהיו עוד כהנים גדולים ומלכים, וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא – העם של הנגיד שיבוא להלחם בירושלים, שזהו עמו של טיטוס, הרומיים, הם שישחיתו את בית המקדש ואת ירושלים (כי טיטוס עצמו לא רצה להשחית את המקדש, אלא חייליו הם שעשו זאת), וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף – ועל ידי השטף של המלחמה יגיע קצו של בית המקדש, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה – וישאר בחורבנו עד מלחמת גוג ומגוג, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת – עד העת שנחרץ ונגזר שיהיה שמם.

(כז) וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד – ובמשך שבע שנים ירצה טיטוס לכרות ברית עם ישראל, ויבטיח להם שלא יגבה מהם מיסים אלא ישלחם עמהם לגמרי, וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ – ובמשך שלש שנים (שהם מחצית משבע שנות שמיטה) קודם החורבן יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, כי מחמת המלחמות יתבטלו הקרבנות בבית המקדש, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם – ולאחר שבעים שנה מהחורבן יעמיד אדריאנוס את צלמו במקום המקדש, וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם – ויימשך הדבר עד שיותך עונש כליה על המחריב ומשומם את המקדש.