ז וְגַ֡ם בְּיַד־יֵה֨וּא בֶן־חֲנָ֜נִי הַנָּבִ֗יא דְּבַר־ה֡' הָיָה֩ אֶל־בַּעְשָׁ֨א וְאֶל־בֵּית֜וֹ וְעַ֥ל כָּל־הָֽרָעָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה ׀ בְּעֵינֵ֣י ה֗' לְהַכְעִיסוֹ֙ בְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יָדָ֔יו לִֽהְי֖וֹת כְּבֵ֣ית יָֽרָבְעָ֑ם וְעַ֥ל אֲשֶׁר־הִכָּ֖ה אֹתֽוֹ׃ ח בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֵׁשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ אֵלָ֨ה בֶן־בַּעְשָׁ֧א עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּתִרְצָ֖ה שְׁנָתָֽיִם׃ ט וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ עַבְדּ֣וֹ זִמְרִ֔י שַׂ֖ר מַֽחֲצִ֣ית הָרָ֑כֶב וְה֤וּא בְתִרְצָה֙ שֹׁתֶ֣ה שִׁכּ֔וֹר בֵּ֣ית אַרְצָ֔א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת בְּתִרְצָֽה׃ י וַיָּבֹ֤א זִמְרִי֙ וַיַּכֵּ֣הוּ וַיְמִיתֵ֔הוּ בִּשְׁנַת֙ עֶשְׂרִ֣ים וָשֶׁ֔בַע לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃ יא וַיְהִ֨י בְמָלְכ֜וֹ כְּשִׁבְתּ֣וֹ עַל־כִּסְא֗וֹ הִכָּה֙ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֔א לֹֽא־הִשְׁאִ֥יר ל֖וֹ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֑יר וְגֹֽאֲלָ֖יו וְרֵעֵֽהוּ׃ יב וַיַּשְׁמֵ֣ד זִמְרִ֔י אֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֑א כִּדְבַ֤ר ה֙' אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־בַּעְשָׁ֔א בְּיַ֖ד יֵה֥וּא הַנָּבִֽיא׃ יג אֶ֚ל כָּל־חַטֹּ֣אות בַּעְשָׁ֔א וְחַטֹּ֖אות אֵלָ֣ה בְנ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְא֗וּ וַֽאֲשֶׁ֤ר הֶֽחֱטִ֨יאוּ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַכְעִ֗יס אֶת־ה֛' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּהַבְלֵיהֶֽם׃ יד וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֵלָ֖ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ז) עתה, לאחר שמת בעשא וגם בנו אחריו חטא, הגיע זמן העונש הנבואי לחול על בית בעשא, ונשלח יהוא בן חנני לומר את הנבואה, וְגַם בְּיַד יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַנָּבִיא דְּבַר ה' הָיָה אֶל בַּעְשָׁא וְאֶל בֵּיתוֹ – אל אֵלָה בנו אשר מלך תחתיו, והתפרש בנבואה שייענש על שני דברים, א. וְעַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּעֵינֵי ה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, לִהְיוֹת כְּבֵית יָרָבְעָם. ב. וְעַל אֲשֶׁר הִכָּה אֹתוֹ – על אשר הרג בעשא את ירבעם ואת ביתו, כיון שהוא עצמו לא היה טוב ממנו וחטא כמותו, נענש גם על עצם ההריגה של ירבעם וביתו, כיון שהוכיח במעשיו שלא הרגו לשם שמים, שאם כן לא היה חוטא בעצמו, אלא הרגו כדי למלוך תחתיו, ונענש על כך שהרגו.
(ח) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ אֵלָה בֶן בַּעְשָׁא עַל יִשְׂרָאֵל, בְּתִרְצָה, שְׁנָתָיִם.
(ט) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ, זִמְרִי, שהיה שַׂר וממונה על מַחֲצִית הָרָכֶב של אֵלָה המלך, וְהוּא – אלה המלך עצמו היה בְתִרְצָה, שֹׁתֶה שִׁכּוֹר, בבֵּית אדם ששמו אַרְצָא, אֲשֶׁר היה ממונה עַל הַבַּיִת של המלך בְּתִרְצָה.
(י) וַיָּבֹא זִמְרִי, וַיַּכֵּהוּ, וַיְמִיתֵהוּ, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ זמרי תַּחְתָּיו.
(יא) וַיְהִי בְמָלְכוֹ, כְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסְאוֹ, הִכָּה זמרי אֶת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא, לֹא הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר, וְגֹאֲלָיו וְרֵעֵהוּ, ודבר זה עשה כדי שלא יערערו על מלכותו, שתהיה הממלכה נכונה בידו.
(יב) וַיַּשְׁמֵד זִמְרִי אֵת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא, גם הנשים והילדים, שמהם לא היה לו לחשוש שיערערו על מלכותו, והיה זה כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל בַּעְשָׁא בְּיַד יֵהוּא הַנָּבִיא.
(יג) והיה זה עונש אֶל כָּל חַטֹּאות בַּעְשָׁא וְחַטֹּאות אֵלָה בְנוֹ, אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם.
(יד) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֵלָה, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
