שיעור 98, ספר שמואל, פרק יז, יב-טז
(יב) וְדָוִד֩ בֶּן־אִ֨ישׁ אֶפְרָתִ֜י הַזֶּ֗ה מִבֵּ֥ית לֶ֨חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וּשְׁמ֣וֹ יִשַׁ֔י וְל֖וֹ שְׁמֹנָ֣ה בָנִ֑ים וְהָאִישׁ֙ בִּימֵ֣י שָׁא֔וּל זָקֵ֖ן בָּ֥א בַֽאֲנָשִֽׁים׃ (יג) וַיֵּ֨לְכ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת בְּנֵֽי־יִשַׁי֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָֽלְכ֥וּ אַֽחֲרֵי־שָׁא֖וּל לַמִּלְחָמָ֑ה וְשֵׁ֣ם ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֗יו אֲשֶׁ֤ר הָֽלְכוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֱלִיאָ֣ב הַבְּכ֗וֹר וּמִשְׁנֵ֨הוּ֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב וְהַשְּׁלִשִׁ֖י שַׁמָּֽה׃ (יד) וְדָוִ֖ד ה֣וּא הַקָּטָ֑ן וּשְׁלֹשָׁה֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָֽלְכ֖וּ אַֽחֲרֵ֥י שָׁאֽוּל׃ (טו) וְדָוִ֛ד הֹלֵ֥ךְ וָשָׁ֖ב מֵעַ֣ל שָׁא֑וּל לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אָבִ֖יו בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ (טז) וַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַֽעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃
֍ ֍ ֍
בטרם יספר הנביא את מלחמתו של דוד בגלית, בא לבאר שתי תמיהות, א. מדוע לא היה דוד בשדה הקרב מתחילת המלחמה, ובא רק לאחר ימים רבים, והרי דרכו של הגיבור ללכת למקום שבו יוכל להראות את גבורתו. ב. כיון שהתבאר לעיל שדוד היה נושא כלי שאול, איך יתכן שלא שמע את דברי גלית אלא לאחר ארבעים יום, וכמו שיתבאר בהמשך הפסוקים. וכדי ליישב זאת, יספר הנביא על משפחתו של ישי אבי דוד, ומתוך כך יבוארו הדברים:
(יב) וְדָוִד, בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וּשְׁמוֹ יִשַׁי, וְלוֹ – לישי, היו שְׁמֹנָה בָנִים, וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים, והיה מקובל בזמנם שהחיילים היוצאים לצבא מתחלקים לפי משפחות, ומי שיש לו בנים רבים, ילכו רק הגדולים למלחמה, והקטנים ישארו עם אביהם בבית, לשרתו ולעוזרו. ובפרט אם היה אדם זקן ויש לו נכסים רבים, שהוא זקוק לעזרת בניו, כפי שהיה ישי אבי דוד, ובאופן זה היו נשארים רוב הבנים בבית עם אביהם.
(יג) וַיֵּלְכוּ תמיד לצבא שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים, והם אשר הָלְכוּ עתה אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה, וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה, אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, וּמִשְׁנֵהוּ – השני לו, אֲבִינָדָב, וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה.
(יד) וְדָוִד הוּא הַקָּטָן מכל אחיו, והוצרך להשאר עם אביו ולשרתו, וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים כבר הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל, ולכן היה דוד יכול להשאר בבית אביו.
(טו) ואף שהיה דוד מנגן לפני שאול ונושא כליו, מכל מקום לא היה יכול להשאר אצלו בתמידות, וְדָוִד היה הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל, כיון שהוצרך לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם.
(טז) וַיִּגַּשׁ גלית הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב – בבוקר ובערב, וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם כנגד מחנה ישראל, והיה מחרפם על כך שאינם מוצאים גיבור אשר ילחם עימו.
