יז וְ֠הָֽיְתָה אַדְמַ֨ת יְהוּדָ֤ה לְמִצְרַ֨יִם֙ לְחָגָּ֔א כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יַזְכִּ֥יר אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו יִפְחָ֑ד מִפְּנֵ֗י עֲצַת֙ ה֣' צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר־ה֖וּא יוֹעֵ֥ץ עָלָֽיו׃ יח בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִֽהְיוּ֩ חָמֵ֨שׁ עָרִ֜ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם מְדַבְּרוֹת֙ שְׂפַ֣ת כְּנַ֔עַן וְנִשְׁבָּע֖וֹת לַֽה֣' צְבָא֑וֹת עִ֣יר הַהֶ֔רֶס יֵֽאָמֵ֖ר לְאֶחָֽת׃ יט בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽה֔' בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּמַצֵּבָ֥ה אֵֽצֶל־גְּבוּלָ֖הּ לַֽהֽ'׃ כ וְהָיָ֨ה לְא֥וֹת וּלְעֵ֛ד לַֽה֥' צְבָא֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּֽי־יִצְעֲק֤וּ אֶל־ה֙' מִפְּנֵ֣י לֹֽחֲצִ֔ים וְיִשְׁלַ֥ח לָהֶ֛ם מוֹשִׁ֥יעַ וָרָ֖ב וְהִצִּילָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יז) וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא – יהיה זכרון אדמת יהודה עבור יושבי מצרים לדבר מאיים ומפחיד, כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו – כל אחד מיושבי מצרים אשר יפול במחשבתו פתאום ענין ארץ יהודה, יִפְחָד, כי יראה בכך סימן רע על עצמו, ויחשוב שזכרון זה הוא מִפְּנֵי עֲצַת ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו לעשות לו דבר רע, ויחשוב שמפני שה' בשמים חושב להעניש אותו, לכן נפלה במחשבתו הארץ הקדושה שה' שוכן בקרבה.
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן – לשון הקודש, וְנִשְׁבָּעוֹת לַה' צְבָאוֹת שישמעו בקולו, עד שיאמרו עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת – כל עיר שלא תלך אחרי דבר ה', הם עצמם יהרסוה ויחריבוה.
(יט) בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַה' – ובגבול מצרים יעשו מצבה לשם ה', להראות שה' הוא אלוקיהם, והוא יריב את ריבם ממי שיבוא לגבולם להלחם בהם.
(כ) וְהָיָה – המזבח והמצבה יהיו לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, המצבה תהיה לאות כי ה' הוא המושיע אותם, והמזבח יהיה לעד המתרה בהם לעבוד רק את ה', להקריב לו זבח ומנחה, כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים, יזכרם ה' על ידי המצבה שעשו, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב, וְהִצִּילָם.
