השער התשעה עשר – שער הזכירה

[המשך הדברים שראוי לאדם לזכור תמיד, ואז תהיה עבודתו מקובלת לפני ה', וישא חן וחסד לפניו].

הזכירה התשע עשרה: יתבונן האדם ויזכור, שאם יש לו ממון  – הרי הוא פיקדון אצלו, כי כשירצה השם יתברך יקחנו מידו ויפקידנו ביד אחר. לכן לא יצטער האדם לפרוע מה שהוא חייב לחברו, כגון אם הוא גזל, ישיב הגזלה בשמחה, וישבח לה' יתעלה שידו מגעת להשיב הגזלה. ויזהר שלא יפחד על ממון, אלא יחשוב: מה שירצה הבורא יעשה, כי הכל הוא שלו. כשרוצה – נותנו בידו, וכשירצה – לוקח ממנו. לא יבזה עני בשביל עניותו, ולא יחשוב שבזכותו בא לו ממונו, אך יחשוב שהא-ל יתברך ברחמיו נתנו לו. ויבקש ממנו שישליטנו על ממונו לעשות רצון הבורא יתעלה, ולא יהיה בבחינת 'עושר השמור לבעליו לרעתו'.