השער התשעה עשר – שער הזכירה
[המשך הדברים שראוי לאדם לזכור תמיד, ואז תהיה עבודתו מקובלת לפני ה', וישא חן וחסד לפניו].
הזכירה השלש ועשרים: שיזכור תמיד גדולתו של הא-ל יתברך, ויתבונן בבריאת העולם, בבריות הגדולות והקטנות, ובמהלך המזלות בשמים, בשמש בירח ובכוכבים, וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות, וכאלו עוד הרבה, עָצְמוּ מִסַּפֵּר. והסיבה שאין האדם משתומם על ראיית כל הדברים המופלאים הללו, כיון שהוא רואה את הנפלאות הללו תמיד, אבל כשהחמה או הלבנה לוקה – אז הוא תמה מאוד, כיון שאין זה דבר תדיר ורגיל, כמו סיבוב השמש בכל יום ממזרח למערב. לכן הבט אליהם, ועשה עצמך כאילו לא ראית הנפלאות מימיך, ויהא נראה כאילו היית סומא עד עתה ועכשיו פתחת עיניך, אז יהיו הדברים נפלאים בעיניך מאוד, כך תעשה עצמך בכל יום. וכן אמר דוד המלך בתהלים (קלט יד): 'נפלאים מעשיך, ונפשי ידעת מאוד'.
