השער העשרים וארבעה – שער החניפות

יתרחק אדם מן החנופה, ולא יחניף לאדם להחזיקו ברשעו, גם אם הוא יכול לקבל ממנו טובות הרבה. לא יחניף לקרובו ולא לבניו בזמן שאינם הולכים בדרך טובה, כי כמה בני אדם עומדים ברשעם מחמת שרואים שאין מביישים אותם מחמת דרכיהם המכוערים, וכיון שרואים שמחניפים להם, אינם חוזרים בהם. ואין דבר בעולם הנועל פתחי התשובה כמו החניפות.

מעשה באדם אחד כשר שהיתה לו בת להשיא, והיו לו שני בני אדם אשר רצו לישא את בתו. והלך אותו אדם הכשר, וביקש מאדם אחר לעשות עמו 'מריבה' מדומה, ולקח את אותם שנים שידונו בינו לבין חבירו ש'רב' עימו, ועשו כך. אחד מהם היה מחניף לאותו אדם כשר, כדי שישיא לו את בתו, והיה מזכה אותו בכל דבריו. והאחר אמר לו את האמת, שאין הדין עמו אלא עם חברו. ואז נתן את בתו לאותו שהיה מחייב אותו, כי אמר: ודאי הוא אדם טוב, שלא החניף לי ולא נשא לי פנים.