שער הכניעה, פרק תשיעי (ג)

השער השישי, שער הכניעה

פרק תשיעי

הגאווה שבמעלות הרוחניות מתחלקת לשני חלקים, האחד מגונה והשני משובח. המגונה, שיתגאה האדם בחכמתו והצדיק במעשהו, וגורם זה שירבה בעיניו ויספיק אצלו מה שעשה כבר, ויחשוב שדי לו במה שיצא לו מן השם הטוב והשבח אצל בני אדם, ויבזה את בני האדם, ויגעל אותם, ויספר בגנותם, ויהיו חכמי דורו וגדוליהם פחותים בעיניו, ויתפאר בקצור מעשי חבריו וסכלותם, וזה הוא הנקרא אצל חז"ל 'מתכבד בקלון חברו', ואדם כזה לא יהיה נכנע ולא עניו.
והגאוה המשובחת במעלות הרוחניות, כשמתגאה החכם בחכמתו והצדיק במעשהו ויודה לגודל טובת הבורא עליו בהם וישמח בעבורם, ויגרום לו להוסיף ולהשתדל בהם ולהכנע לקרוביו ולשמוח בחבריו ולחוס על כבודם, ולכסות סכלותם, ולדבר בשבחם, ולאהוב אותם, ולהליץ בעדם, ולהזהר בכבודם. וימעטו בעיניו כל מעשיו הטובים, ויטרח תמיד להרבות בהם, ויכנע בליבו מתוך שיכיר את חולשתו מלהשיג את כל רצונו בהם, וישפיל עצמו למי שמקוה שעל ידו תהיה לו תוספת במעלות הרוחניות, ומודה לאלקים על מה שחננו מן המעלות, ומשבח אותו על אשר הפיקו לקנות את המידות החמודות. וזאת הגאוה אינה מתנגדת לכניעה, ולא מרחקת אותה ועל כגון זה אמר הכתוב על יהושפט 'ויגבה לבו בדרכי ה". אך גאוה זו מסייעת לכניעה ומוסיפה בה.
ממידת הכניעה יש ששה דברים המועילים לאדם, שלשה בעניני העולם הזה, ושלשה בעניני העולם הבא. ואלו הם השלשה שבעניני העולם הזה: א. שישמח בחלקו, כי מי שנכנסה בו הגאוה והגדולה, אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו, לגובה לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו. וכאשר יהיה נכנע, אין לנפשו אצלו שום מעלה, ומה שמזדמן לו מן העולם, הוא מסתפק בו למזונותיו ולספקו. וזה יביאהו למנוחת נפשו ומעוט פחדו, יאכל מה שיזדמן לו וילבש מה שימצא, ויישן באשר ימצא, והמעט מן העולם מספיק לו עם כניעתו. ואילו הגאה, לא ימלא מחסורו עם גובה לבו וגאותו, כמו שאמר החכם: צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר.