השער העשרים ואחד – שער השתיקה

הליצנות נחלקת לחמישה חלקים: א. איש הנותן דופי בבני אדם, כמו שנאמר 'תשב, באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי'. ומי שעושה כן נקרא 'לץ', שנאמר: 'זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון'. פירוש הפסוק כך הוא: 'זד יהיר לץ', כלומר, הלצון יש בו שתי מידות רעות: האחת שהוא 'זד', כלומר עושה העבירה בזדון, שהוא מזיד על חברו בדבר שאין לו בו רווח, ועושה נזק והפסד גדול לחברו. כי כשהוא נותן דופי ומבאיש ריחו בעיני בני אדם ומשניאו, זהו תכלית הזדון, יותר מן הגוזל וגונב. כי כשהוא גונב או גוזל, עושה כן להנאת עצמו, כדי להרבות לו הון; אבל הנותן דופי בבני אדם אין לו רווח, והוא גריעות הלב.

וגם הלץ הוא יהיר, בעל גאווה, ולכך הוא נותן דופי בבני-אדם. אבל החכם עניו ושפל הוא, ומכיר מומו לעצמו, ומתוך כך לא יתלוצץ בבני אדם ליתן בהם דופי, כדרך הליצנים היושבים ואומרים 'פלוני עשה כך וכך' ומתלוצצים בו.