יום שני
ג' חשון התשפ"ה
יום שני
ג' חשון התשפ"ה

חג שמח !

חיפוש בארכיון

תועליות הרלב"ג, מלכים ב (25)

והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו:

יט. להודיע, כי אף על פי שה' עושה מופתים על ידי הנביאים, לא ישתדלו להיטיב בדרך זו כי אם לטובים, ולכן תמצא שהאשה שצעקה לפניו כי הנושה בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדים אמרה לו שכבר ידע כי אבי הילדים היה ירא את ה', כי אם היה מאותם אשר סרו מאחרי ה' – לא היה מתעורר אלישע להיטיב לה בזה האופן הנפלא:

כ. להודיע שמדות הנדיבות משובחת, הלא תראה מה שקרה לשונמית מפני נדיבותה, שהחזיקה באלישע לאכול לחם ושאלה ממנו שיסור שמה תמיד מדי עברו, ואחרי שנתבאר לה שהוא איש אלקים קדוש חלקה לו מהכבוד יותר כראוי לו, כי זה היה סבה לכך שיהיה לה בן, והחיהו אלישע, ושלא ימותו ברעב.

כא. להודיע שראוי למקבל שישתדל לשלם גמול ראוי למיטיב לו, ולכן ספר שכבר חקר אלישע מה לעשות לשונמית מן הטובות על מה שהיטיבה לו, וברצותו להשיב לה גמול גדול שאל מה לעשות לה, והשתדל על כל פנים לעשות לה דבר גדול שיהיה לה גמול גדול וראוי על הטוב שהטיבה לו.

כב. להודיע שאין ראוי לאדם השלם לדבר עם האשה אם לא יביאוהו לזה הכרח, אבל ראוי להתרחק מכך לפי מה שאפשר, ולכן ספר שכאשר רצה אלישע לדעת אי זה גמול יתכן לו להשיב לה, לא דבר אליה הוא בעצמו, אלא אמר לגחזי שיקרא לה, והוא יאמר אליה אלה הדברים, עד אשר ראה אלישע שלא היה לו דרך להשיב לה גמול אם לא בדרך המופת, אז קרא לה ועמדה בפתח כדי שתשמע ייעוד הנביא מפי הנביא בעצמו.

כג. להודיע שאין התכלית בבנים כדי שישמח אדם בהם בחייו, אלא הוא לקיום המין שישאר לאדם בהם זכר, ולכן ספר שכבר אמרה השונמית לאלישע כשייעד לה שעל דרך המופת תהיה חובקת בן כעת חיה, שלא יכזב בה לתת לה טוב שאינו טוב, כי אם לא יחיה אין לה חפץ בזה הטוב להשלות אותה, כלומר לתת לה שלוה בראותה שיש לה בן.

כד. להודיע כי המועדים והימים טובים מכוונים לעבוד בהם את ה', ולהשתדל בהשגות קנין השלמות לפי היכולת, ולכן סיפר שכבר אמר בעלה של השונמית מדוע את הולכת אליו היום, לא חדש ולא שבת, למדנו בזה שבימים אלו ראוי ללכת אל החכמים ללמוד מהם.

כה. להודיע שהצריך דבר שיש בו הצלת נפשות, ראוי שיתעסק בו במהירות נפלאה, לפי מה שאפשר. ולכן ספר דבר מהירות השונמית ללכת לאלישע, ושם התנפלה לפניו והחזיקה ברגליו כדי שידרש הנביא לבקשתה, ולא רצתה להגיד לו בברור על מה באה, לכבוד הנביא, כי ידעה שהוא ידע זה בראותו אותה, וגם לא הסתפקה במה שאמר הנביא לגחזי, כי חששה שמא אינו ראוי שייעשה הנס על ידו, ולכן נשבעה שלא תעזבהו, כי רצתה להשלים את הצלת בנה בלי שום ספק.

כו. להודיע שאין ראוי שיפתח אדם פיו לרע, הלא תראה מה שספר מהשונמית שאמרה לאישה 'שלום', כששאל לה על מה ועל מה היא הולכת, וכך גם אמרה לגחזי, ולא אמרה שמת הנער.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)