תועליות הרלב"ג, ספר מלכים (ל)

והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו

לד. להודיע שאין עושים שררה בממון באדם אחד בלבד, ולכן כאשר היה הכסף בארון לחזק את בדק הבית שמוהו שם הכהנים שומרי הסף, לא אחד לבד, גם בהוציאם הכסף מהארון היה שם סופר המלך והכהן הגדול, לא אחד לבד, גם בתתם הכסף אחר זה נתנוהו על ידי עושי המלאכה, והם הוציאוהו יחד, לא אחד לבד:

לה. ללמד שהדברים העצמיים בבית המקדש, ראוי שיקדמו לדברים המשרתים להם, כיון שהדברים העצמיים מכוונים לעמוד על סודות המציאות, ולכן סיפר הנביא שבדק הבית היה קודם עשיית הכלים המשרתים, שאינם מכוונים בעצמם, כמו הספות והמזמרות והמזרקים והחצוצרות, ומה שידמה להם מכלי הכסף והזהב.

לו. להודיע שאין מחשבין עם הממונים על ההקדשות והדומה להם, אלא סומכים עליהם, כי באמונה הם עושים, להיות דבר ההקדש חמור בעיניהם, ולכן אמר 'ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים', וכן הענין בגבאי צדקה, לפי מה שאחשוב.

לז. להודיע שמה שנשאר מכסף שהוקדש לחטאת צריכים להשתמש בו לצורך חטאת, ומה שנשאר מכסף של אשם, הרי הוא לאשם, שאם היו השאריות לאיזה דבר שירצו הבעלים, לא היה ניתן לכהנים, והרי נאמר 'כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה', לכהנים יהיו', ולמדנו מכאן שדיני הכספים הללו שונה זה מזה, ולכן אין לערבם יחד, אלא שארית האשם לאשם, ושארית החטאת לחטאת.