והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
כט. להודיענו כי עצת ה' היא תקום, ולכן לא רק שלא הועילו לשאול רדיפותיו אחר דוד, אלא אדרבה, מעשים אלו היו האמצעי להגדיל את מעלת דוד והצלחתו, כי כשהסירו מעליו ומינהו שר האלף כדי להשפילו, על ידי זה היה יוצא ובא לפני העם, ואהבוהו כולם, ומחמת כן הגיע בקלות אל המלוכה. ומה שחשב להפילו ביד פלשתים, היתה זו סיבה שיראו כולם את נצחונותיו במלחמתו עם הפלשתים. ומה שהרג את נוב עיר הכהנים, היתה זו סיבה שיבא אביתר הכהן הגדול אל דוד עם האורים והתומים, ועל ידי זה יכל דוד לשאול את ה' בכל דבר, ואילו שאול לא יכל לשאול בה', כיון שלא היו עמו האורים והתומים. וכן כשהוצרך דוד לברוח מפני שאול לארץ פלשתים, היתה זו סיבה שילחם דוד תמיד עם הגויים שם, והיה שולח מהשלל לישראל, וכשראו את הצלחתו הגדולה אהבוהו כולם וקיבלו את מלכותו לאחר מיתת שאול. וכן מה שנתן שאול את מיכל בתו לדוד, והתכוין להפילו על ידי זה ביד פלשתים, היה אמצעי לכך שמיכל עצמה תצילנו מיד שאול אביה.
וראוי לכל אדם לנהוג בענווה, כפי שנהג דוד, שאף על פי שהבטיח שאול לתת לו את בתו לאשה, סירב בדבר בתחילה בדרך ענווה, ואמר שאינו ראוי להיות חתן למלך, ושאין לו די ממון לתת לה מתנות וכדומה כראוי לבת מלך.
ל. ללמדנו שאין ראוי לאדם לסרב הרבה למה שמבקשים ממנו הגדולים, ולכן אף שדוד סירב בתחילה לישא את בתו של שאול המלך, אך כאשר ראה שעדיין שאול חפץ בכך, לא סירב, ואדרבה, הביא לו מאתים ערלות פלשתים תחת המאה שביקש ממנו.
לא. להודיענו, כי מי שירצה להגיע לתכלית מטרתו, לא יקצר בפעולותיו אלא יפעל בכל הדרכים שבידו להשלים את כוונתו. ולכן מיכל בת שאול לא הסתפקה בכך שהורידה את דוד מהחלון, אלא הוסיפה דרכי השתדלות נוספים על ידי הנחת התרפים וכביר העיזים במיטתו, ואמרה שהוא חולה, כדי לעכבם ככל האפשר, אולי בינתיים יתפייס שאול, או אולי ה' יגפנו, או שמא יתחרט שאול ולא יהרגנו.
ומאותו טעם לא הסתפק יהונתן במה שיגלה לדוד מה חושב עליו אביו שאול, אלא עשה השתדלויות רבות כדי שיתוודע לדוד בדיוק מה חושב עליו אביו, ועשה הכל בדרך מחוכמת שלא יוכל שאול להרע לדוד [וכמו שנלמד להלן].
ולכן גם דוד כשברח לנוב עיר הכהנים לא אמר לאחימלך הכהן שהוא בורח משאול, וגם לא לקח עמו דוד איש מאנשיו מחמת כן.