והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו

֍            ֍            ֍

לב. ללמדנו שכאשר יכול האדם להגיע לידיעה שלמה וברורה, לא יסתפק בידיעה חלקית, ולכן כאשר שאל דוד את נתן הנביא האם לבנות את בית המקדש, והשיב לו מדעתו שיכול הוא לעשות כן, הוצרך להתחרט על תשובתו, כי מיד בלילה הגיעה אליו נבואה בהיפך ממה שאמר לדוד מדעתו.

לג. ללמדנו כי במשכן שילה לא נבנה בית לארון הברית, ולכן אף שהיה שם קירות בנויים, לא היתה שם תקרה מלמעלה, א"א אהל בלבד. וכמו שנאמר "כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן".

לד. להודיענו כי הדברים הנעשים לפרסם את גדולת ה', ראוי שייעשו על ידי מי שהוא גדול ביותר בעיני בני האדם, כי על ידי זה יגדל יותר כבוד ה' בעיניהם. ולכן אמר ה' לדוד שלא יבנה את בית המקדש, כיון שהוא נלקח מאחרי הצאן למלוך על ישראל, ואין זה כל כך כבוד ה' שהוא יבנה את הבית, אלא בנו שלמה, שהוא מלך בן מלך, ונולד לדוד בהיותו מלך, כך שהיה הוא 'בן מלך' מיום לידתו, ובכך שהוא זה שבנה את בית המקדש היה כבוד ה' גדול יותר בעיני העם. ועוד טעם לכך שנבנה המקדש על ידי שלמה, כי אם היה נבנה על ידי דוד, יתכן שכאשר היה נחרב היו האנשים אומרים שזה מחמת שבנה אותו דוד, שהיה איש מלחמות ושפך דמים רבים, ולא היו מתעוררים להבין שמחמת חטאיהם חרב הבית, אבל עתה שנבנה על ידי שלמה, שהיה איש שלום ומנוחה, לא יכלו לטעון כן.

לה. להודיע שמלכות בית דוד לא תכלה ולא תיפסק לעולם, אלא תשאר נצחית. ואף אם לזמן מסוים תיפסק המלכות, לא תסור ממנו לגמרי.

לו. ללמדנו שהיעודים הטובים יש בהם תנאי הכרחי, שיהא המקבל ראוי לקבלת הטובה, ולכן מיד כששמע דוד את הנבואה של נתן הנביא, שהקב"ה ייעדו למלוך על ישראל בכל הדורות, מיד התעורר להתפלל לה' שאכן יתקיים הדבר, וכיון שהיתה רוח הקודש שורה על דוד, היתה תפילתו ראויה שתעזור לקיום הייעוד הזה.