תפילת שחרית, ובא לציון (קיח)

ובא לציון

עַם ישראל הקרוי "בֵּית יַעֲקֹב"! לְכוּ – בואו וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהֹוָה (-בדרכי התורה המאירה, מפרשים).

כִּי כָּל הָעַמִּים עובדי אלילים יֵלְכוּ להם אִישׁ איש בְּשֵׁם אֱלֹהָיו – אלילו שהוא מאמין בו (-ולכן ילכו לאבדון), וַאֲנַחְנוּ – אבל אנחנו בני ישראל נֵלֵךְ ונבטח בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד (-ולכן ראוי שיושיענו).

יְהִי שכינת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שרויה עִמָּנוּ תמיד, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבוֹתֵינוּ שיצאו ממצרים (-שהיתה ההשגחה דבוקה בהם בלכתם במדבר, ונעשה להם ניסים תמידיים), אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ – אל יניח אותנו (-על אף שחטאנו) – אלא יהיה עמנו לְהַטּוֹת את לְבָבֵנוּ אֵלָיו – לעבודתו, בכדי שנשכיל לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר את מִצְוֹתָיו (-שמבינים את טעמם) וְחֻקָּיו (-שאין טעמם ידוע) וּמִשְׁפָּטָיו (-בין אדם לחבירו) אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ (-בהר סיני).

וְיִהְיוּ דְבָרַי (-בַּקָשׁוֹתַי) אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה קְרֹבִים להישמע אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תמיד יוֹמָם וָלָיְלָה, לַעֲשׂוֹת וּלְסַפֵּק מִשְׁפַּט – צָרְכֵי עַבְדּוֹ (-צורך הפרט) וּמִשְׁפַּט – וְצָרְכֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל (-צרכי הכלל) דְּבַר – צורך של כל יוֹם בְּיוֹמוֹ (-ולא יעכב החטא).

לְמַעַן דַּעַת – בכדי שידעו בזה כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ (-כשיראו שהדבקים בו מקבלים כל צרכם, שְֹבֵעֵי טובה ושמורים מכל רעה) – כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים המושל על הכל, אֵין עוֹד מלבדו.