תפילת שחרית (יז)
פְּאֵר (-תפארת) וְכָבוֹד נוֹתְנִים המאורות לִשְׁמוֹ של בוראם (-כנאמר (תהלים יט, ב):"השמים מספרים כבוד אל"), צָהֳלָה וְרִנָּה (-ושמחה) הם מביאים לבריות לְזֵכֶר – בהזכרת מַלְכוּתוֹ (-כי בזריחת השמש יקום האדם ויודה לבוראו שהאיר לו, וגם ברדת הלילה עת מנוחה ישמח על מנוחתו ויודה לבוראו, אבודרהם), כשברא הקב"ה את העולם קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ שיאיר לעולם – וכך עשה וַיִּזְרַח אוֹר, רָאָה הקב"ה שיכולים הבריות לטעות אחר השמש ולעשותו אלוה, וְהִתְקִין לכן את צוּרַת הַלְּבָנָה (-שכשיהיו שנים, לא ימהרו לטעות אחריהם, אבודרהם ע"פ ב"ר פ"ו א).
הביאור מתוך 'הסידור המפורש' עם ביאורו של רבי יעקב וינגרטן שליט"א כל הזכויות שמורות למחבר אין להעתיק, להדפיס, או להעביר, גם לא לצורך לימוד עצמי! ניתן להשיג את הסידור אצל המחבר, רחוב עלי הכהן 28, ירושלים
"הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶּׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו,
וְיַחְשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ"
(שו"ע או"ח צח א)
וְיַחְשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ"
(שו"ע או"ח צח א)
