תפילת שחרית (יט)

לָאֵל (-לפני האל) אֲשֶׁר ביום השביעי שָׁבַת – הפסיק מִכָּל הַמַּעֲשִׂים (-מעשי הבריאה), ואז בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה (-נתרומם) וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. לבוש תִּפְאֶרֶת עָטָה – עטף לְיוֹם הַמְּנוּחָה (-יום השבת שנח בו ממלאכתו), כאשר מצות עֹנֶג קָרָא – הכריז לְיוֹם הַשַּׁבָּת (-שציוה להתענג בו). זֶה הוא שִׁיר שֶׁבַח ומעלה שֶׁל יוֹם הַשְּׁבִיעִי – שֶׁבּוֹ שָׁבַת (-הפסיק) אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ (-בבריאת העולם), ולכן נתקדש מכל ימים. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי עצמו מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר לפני ה' מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (-של יום השבת), טוֹב ונאה הוא לְהוֹדוֹת בו לַיהֹוָה על כל נפלאותיו.