[תתקנה] מסכת בבא מציעא, פרק ז, משנה ה

משנה ה: אוֹכֵל פּוֹעֵל קִישׁוּת אֲפִלּוּ בְדִינָר, וְכוֹתֶבֶת אֲפִלּוּ בְדִינָר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָן וִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו:

אוֹכֵל פּוֹעֵל קִישׁוּת [-קישוא] אֲפִלּוּ הוא יקר בְשווי דִינָר, וְכוֹתֶבֶת – וכן רשאי לאכול תמר, אֲפִלּוּ בְדִינָר, והגם שפירות אלו יקרים יותר מכל משכורתו, התירה לו התורה לאוכלם, בזמן שהוא עוסק בהם. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין לו לאכול אפילו יתר על שכר, וכשיטת תנא קמא, אך הוסיפו ואמרו חכמים, אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָן ויאכל יותר על שכרו,וִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו, כלומר, יגרום במעשיו שלא ירצו בני אדם לשוכרו כפועל, מחמת ההפסדים שהוא גורם להם.