דרך ה', חלק ד' פרק ב' (ה)
אמנם, התנאי להשפעת קדושת התורה על הלומד הוא בכך שינהג האדם ביראה בבואו ללמוד תורה. כי עצם קריאת פסוקי התורה, לולא זאת שחיבר אליהם וקשר בהם ה' יתברך את השפעתו הקדושה, לא היו אלא כקריאת שאר דברי חכמה להבדיל, וההשפעה הקדושה הנובעת מהתורה היא ענין אלוקי, וזהו הענין הנעלה ביותר שיש בבריאה, ואם כן בודאי שיש לאדם לירא מאד בבואו לעסוק בעסק קדוש זה, שהרי הוא ניגש בו לפני ה', ומתעסק בהמשכת האור הגדול אליו, וישמח מאד בחלקו הטוב, אך ינהג ברעדה מלפני ה'.
ובכלל ההנהגה הראויה שלא ישב ללמוד בקלות ראש, ולא ינהג שום מנהג בזיון בדברי התורה, ולא בספריה, וידע לפני מי הוא עומד ומתעסק, ואם הוא עושה כן – אז תהיה לו התועלת מלימוד התורה כפי הראוי. אבל אם אינו עושה כן, לא תימשך ממנו ההארה לכלל הבריאה, ולא רק שלא תהיה תועלת בדבריו, אלא ייחשב לו הדבר לחטא, שקרב אל הקודש ללא מורא, והיקל ראש בפני בוראו. ואמנם, כפי מדרגת הכבוד והמורא שנוהג האדם בתורה, כך יהיה שיעור ההשפעה הנשפעת עליו.
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
