יא) כהן שיש בו כמה סיבות פסול, כגון שהיה טבול יום [-טבל באותו יום ועדיין לא שקעה חמה], ומחוסר כפורים [חייב בקרבנות, שיכול להביאם רק למחרת, ורק על ידם מושלמת טהרתו], שנטמא, והרי הוא גם מחוסר בגדים – אינו לבוש בבגדי הכהונה, ושלא רחוץ ידים ורגלים, ועבד במקדש, חייב על כל אחד ואחד מהפסולים שיש בו. ואם היה זר, אינו לוקה אלא אחת משום זרות, משום שבזר לא שייכים החסרונות של טומאה, רחיצה, ובגדים, שהם ציוויים שנאמרו בכהנים, הראויים מצד עצמם לעבודה.
יב) זר ששימש בשבת, חייב גם משום שבת, שהרי חילל שבת בעבודתו, וגם משום זרות. וכן בעל מום ששימש בטומאה, חייב גם משום טומאה, וגם משום בעל מום:
