ט) כל קרבן שאין קבוע לו זמן להקרבתו, אינו דוחה לא את השבת – אינו קרב בשבת, ולא את הטומאה – ואינו קרב בטומאה, כיון שאף אם לא יקריב היום, יקרב למחר, ולמחרת מחר, ואין צורך לדחות מחמתו את השבת או את הטומאה. וכל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד, דוחה את השבת ודוחה את הטומאה. ולא כל הטומאות הוא דוחה, אלא טומאת המת לבדה.
י) כל קרבנות הציבור, קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת, ולהלן יבואר מתי דוחים הם את הטומאה.
