יז. העושין סלאט"א מקשואין וכיוצא, דחותכין אותם לחתיכות קטנות ונותנין עליהם מלח, אסור להמתין עליהם עד שיקבלו טעם המלח ויזיעו, כדי להשים עליהם החומץ, אלא יזהר לשים עליהם החומץ תיכף ומיד אחר נתינת המלח, ולא ישהה אותם במלח לבדו:
יח. הסלאט"א שעושין מקשואין וכל ירק חי, אסור להניחם בתוך חומץ חזק, כשיעור שיתן על האור וירתיח, דהוי כבוש אפילו כשיעור זה אם החומץ חזק, וכמ"ש הגאון מש"ז ז"ל בסי' שכ"א סע"ק ג', ועיין בש"ע י"ד סי' ק"ה ס"ב, ועיין פרי תואר ושארי אחרונים שם, ועיין בעי חיי יו"ד סי' קס"ה ומג"א סי' תמ"ז וחוקות הפסח שם, ומ"ש הרב אשל אברהם בסי' שכ"א כדעת המג"א, אין דבריו מוכרחים ואפילו לפ"ד לא קאמר אלא לדעת מג"א, אך לענין דינא לא חזר מדבריו שכתב במש"ז לאסור בפשיטות, וזה ברור:
