יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות בכורות, פרק א, ט-י

ט) נולד לו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש, נולד לו מום בסוף שנתו, מותר לקיימו שלשים יום מיום שנפל בו המום. ואף על פי שעל ידי זה הוא מתאחר לאחר שנתו, כיצד, כגון שנפל בו מום בחמשה עשר יום לפני גמר שנתו, משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו, שהם שלשים יום לאחר נפילת המום. נולד לו מום אחר שנתו, אינו רשאי לקיימו אלא עד שלשים יום, ויאכל.
י) הבכור בזמן הזה, אף שאין בו מום אי אפשר להקריבו, ולכן מניחו עד שיפול בו מום, ויאכל.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".