יום חמישי
י' ניסן התשפ"ד
יום חמישי
י' ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות בכורות, פרק ו, ה-ו

ה) מעשר בהמה, אסור למוכרו כשהוא תמים, שנאמר בו 'לא יגאל', ומפי השמועה למדו חז"ל שזה שנאמר 'לא יגאל', אף איסור מכירה במשמע, שאין נגאל ואינו נמכר כלל. ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום – לא חלו מעשיו כלל, ולא קנה לוקח, ולפיכך אינו לוקה, וכמוכר חרמי כהנים, שלא קנה לוקח, וכמוכר יפת תואר שנלקחה בשבי המלחמה, שכיון שהדבר אסור לא חלה מכירתו כלל, וכמו שיתבאר במקומו.
ו) אף שמדין תורה לא נאסרה אלא מכירת מעשר בהמה כשהוא תמים, מדברי סופרים שאסור למוכרו אפילו בעל מום, ואפילו שחוט, גזירה שמא ימכרנו חי. לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר, והיינו לחלוק בו על ידי שמחלקים את בשרו לחלקים שוים ומודדים אותם זה כנגד זה, כדרך ששוקלין בבכור, מפני שהוא נראה כמוכר מנה זו תמורת מנה אחרת.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".