יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות בכורות, פרק ז, ג-ד

ג) היו לאדם שלשה עדרים, ובין כל אחד ואחד מרחק ששה עשר מיל, אף על פי שבין הראשון לשלישי יש שלשים ושתים מיל, הרי שלשתן מצטרפין. כיצד, היה תשעה כבשים מכאן, ותשעה כבשים מכאן, וכבש אחד באמצע, הרי שלשתן [-שלשת העדרים] נכנסין לדיר להתעשר.
ד) אין מעשרין מן הצאן על הבקר, ולא מן הבקר על הצאן, אבל מעשרין מן הכבשים על העזים, ומן העזים על הכבשים, שנאמר 'וכל מעשר בקר וצאן', משמע כל 'צאן' הוא אחד, ששניהם נקראים שה, זה 'שה כבשים' וזה 'שה עיזים', והרי הם כמין אחד.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".