הלכות בניה וסתירה בכלים [שנה ב, ויקהל]

ח. דבר שאין תורת כלי עליו, שעשאו כסוי לכלי, נעשה עליו תורת כלי על ידי כן, ומותר לטלטלו כשאר כלים, והוא שתקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך, ואף על פי שעדיין לא נשתמש בו לכסוי מעולם, ואם נשתמש בו לכסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי שלו ומותר לטלטלו בשבת, אף על פי שלא עשה בו שום מעשה של תיקון. במה דברים אמורים, בדבר שדרכו לעשותו לכסוי כגון חתיכה של נסרים וכיוצא בהן, אבל דבר שאין דרכו לעשותו כסוי, אף על פי שנשתמש בדבר זה לכסוי פעמים רבות בחול, כגון אבן שכיסה בה את פי החבית פעמים רבות, אסור לטלטלה בשבת, מיהו פה עירנו בגדא"ד יע"א, דרכן של כל בני אדם לכסות פי החביות באבנים שהם לבנים שרופים, ואצלינו שכיח כסוי באבנים טפי מן חתיכות של נסרים, ולכן אבן זו שכיסה בה פי החבית בחול, מותר לטלטלה, דחשיב דבר שדרכו לעשותו כסוי:

וכל זה בכסוי הכלים, אבל כסוי קרקעות כגון בור ודות וכיוצא, אף על פי שתיקנו ועשה בו מעשה, וגם נשתמש בו פעמים רבות בחול, אסור לטלטלו, אלא אם כן יש לו בית אחיזה שאוחזין בו כאשר מסירין אותו מן הבור, שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל ויש עליו שם כלי, וכסוי הכלים הקבורים בקרקע לגמרי, דינם ככסוי הקרקעות שגזרו על אלו מפני אלו, אבל כלי שאינו קבור בקרקע לגמרי, אף על פי שהוא מחובר לקרקע כסוי שלו אינו צריך בית אחיזה.