הלכות בשר בחלב [שנה ב, בהעלותך]
ג. בשר בחלב האסור בהנאה צריך לו קבורה, ולכן נוהגין לשפוך אותו בחפירה שיש בחצר שקורין בערבי בלוע"א, וזו היא קבורתו, או ישליכו לנהר הגדול באופן שיתאבד, ועיין כנה"ג וחכ"א, אבל אסור ליתנו לגוי אפילו שאינו מכירו, וכן אסור ליתנו לכלב אפילו כלב דעלמא שאין לו הנאה ממנו, ולכן אסור לזרקו ברשות הרבים כי שם אוכלים אותו הכלבים, וכ"ש לכלבו דאסור שהרי נהנה ממנו:
ד. בשר בחלב הנאסר ע"י כבוש או מליחה, כיון דאינו אסור מן התורה באכילה אלא רק מדברי סופרים, הרי זה מותר בהנאה, ומ"מ אסור לבשלו, ואם חזר ובשלו ה"ז אסור בהנאה מן התורה, וגם חייב משום בשול, ועיין פרי מגדים בפתיחתו, וכן ה"ה דבר מאכל של היתר כגון אורז או ירקות וכיוצא שנבלע בהם בשר וגם נבלע בהם חלב, ובין שניהם יש שיעור כזית, ואח"כ בישל המאכל ההוא הרי זה עובר עליו, אבל אם נבלע בקדרה בשר וגם חלב, אף על פי שיש בין שניהם כזית ושוב בישל בקדרה ההיא תבשיל, אף על פי שאין בו ששים נגד הבלוע, אינו עובר משום איסור בישול, מפני שאין אחד מהם בעין אלא הכל הוא בלוע:
מיהו קדירה שבלעה חלב ובעודה בת יומה בישל בה בשר בעין, עובר עליו משום בישול, מפני דאחד מהם הוא בעין, ועיין שפ"ד ס"ק י"ח ומחב"ר אות כ"ב, ולכן זה המבשל בקדירה זו בעי כפרה כשאר איסורי לאוין:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
