הלכות גניבה וגזילה [שנה א, כי תצא, טו]
טו. הבונה ביתו, אף על פי שהוא רשאי להניח העפר והאבנים ברשות הרבים כפי מנהג המדינה, עם כל זה, עפר ואבנים שאין לו צורך בהם בעבור הבנין וסופו לפנותם, אל יניחם זמן הרבה שיכשלו בהם עוברי דרך, אלא יפנה אותו מיד. ולא יאמר אדם מי מונע אותי ומי טוען כנגדי ומי רואה אותי אם אזרוק נבילה או דבר סרוח לרה"ר בלילה בחשיכה, אלא באמת צריך שיהיה האדם דיין לעצמו, וישים מורא שמים על פניו וידע כי על הכל יביא האלקים את האדם במשפט. אמרו חז"ל, מעשה באדם אחד שהיה מסיר אבנים מתוך חצירו וזורקן לרה"ר, פגע בו חסיד אחד, אמר לו, למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך, לגלג עליו אותו בעה"ב שהוא רואה החצר שלו ורה"ר אינו שלו, אח"כ לא היו ימים מועטים ונצרך אותו אדם למכור חצירו ומכרו, והלך באותו מבוי ונתקל באותם אבנים עצמם שסיקל בידו, ונפל לארץ, אמר, יפה אמר אותו חסיד. לכך צריך ליזהר מאד בדברים אלו וטוב לו:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
