יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות ט"ו באב (א)

 

א. יום ט"ו באב הוא יום של שמחה, מחמת כמה דברים טובים שאירעו בו במשך הדורות, וכמו שיבואר, ומחמת כן אין מתענים ביום זה, ואין אומרים בו תחנון. (לבוש תק"פ)

ב. ואלו הדברים שאירעו בו: 1. לאחר חטא המרגלים נגזר על אבותינו שימותו במדבר ולא יכנסו לארץ ישראל, ובכל שנה בתשעה באב היו מתים מהם חמשה עשר אלף, ארבע מאות שמונים ותשעה. ובשנה האחרונה לא מתו, והיו סבורים שטעו בתאריך, עד שהגיע ט"ו באב וראו שהירח מלא והבינו שבודאי עבר תשעה באב, ומחל הקב"ה לנשארים על אותו עוון, ועשו יום זה ליום טוב. 2. הותרו השבטים להנשא זה לזה, שבתחילה היו סבורים שכל אשה היורשת נחלה רשאית להנשא רק לאיש מבני שבטה, ולאחר זמן הבינו שהלכה זו נאמרה רק בדור הראשון של הנכנסים לארץ ישראל, אבל בדורות הבאים מותרת אשה כזו להנשא גם לאיש משבט אחר, והיה זה בט"ו באב, ושמחו בכך שנשים אלו תוכלנה להנשא למי שתירצנה ולמי שייטב בעיניהן, וקבעוהו ליום טוב. (שם)

 

"מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, הִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת חַג בֶּחָג" (מגילה לב.)