הלכות כיבוד אב ואם [שנה ב, כי תצא]
ה. מה שכתבנו שצריך לומר 'מור אבי' או 'אבא מארי' כשמזכיר שמו של אביו, אין חיוב מן הדין לומר 'מארי', אלא אפילו אם יאמר 'אבי פלוני' די בכך, והטעם, כי שם 'אבי' גם כן יש בו משמעות של מעלה, כמו 'וישימני לאב לפרעה', וכן דוד המלך ע"ה קרא את שאול המלך ע"ה בשם אבי, וכן היו קורין לרב בשם אבא בסתם, אף על פי שהיה שמו העקרי אבא, (וכנזכר בסוף יומא אזיל אבא למקטל וכו'), וכ"כ הרב ראשון לציון סי' רמ"ב מלת אבי מורה על מעלה גדולה, כדאשכחן דאלישע הנביא ע"ה היה קורא לאליהו זכור לטוב אבי אבי. אך עם כל זה נהגו לומר 'אבא מארי' למעלה וכבוד יותר, ומצינו לתנאי קדישי דלא נהגו בכך, דהא רבי יוסי בן חלפתא אמר אבא חלפתא, וכן רשב"י אמר יוחאי אבא, וכן אותו חכם אמר ינאי אבא, ונראה דבאותם הימים לא נהגו ביתרון כבוד זה לומר מארי, אך עתה בזמן הזה שנהגו בכך, ראוי להזהר בכך.
וכתב הגאון חיד"א ז"ל דאין חילוק בזה להקדים אבי על השם או להקדים השם על אבי, כי כן מצינו גבי שלמה המלך ע"ה פעם אומר דוד אבי ופעם אומר אבי דוד יע"ש:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
