הלכות כיבוד ואם [שנה ב, שופטים, ח]

ח. זה שאמרנו מאכילו ומשקהו הן לאביו הן לאמו מן ממונם, הוא כשיש להם, ואם אין להם והבן יש לו, ב"ד כופין אותו לזון אביו ואמו כפי מה שהוא יכול, אבל אם אין לבן ממון כלל שיוכל לזון אותם אינו חייב מן הדין לחזור על הפתחים כדי להאכיל אותם, ורק נכון לעשות כן מצד הנימוס ודרך ארץ אם אפשר לו לחזור על הפתחים, ולא משורת הדין, מיהו חייב משורת הדין, לכבדם בגופו אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו, כל שיש לו מזון לאותו יום שהוא בטל ממלאכתו, אבל אם אין לו מזון לההוא יומא, אינו חייב משורת הדין לבטל ממלאכתו ההוא יומא ולחזור ההוא יומא על הפתחים, ואף על פי שאמרנו אם יש לו משלו כופין אותו ב"ד לפרנסתם, היינו דוקא אם יש לו מזון שיספיק לו לשלשים יום, אבל אם אין לו מזון שיספיק לשלשים יום אין כופין אותו לפרנסם משלו.