יב) בכל יום שירצה הכהן הגדול להקטיר את הקטרת, מקטיר. ונוטל חלק בראש בקדשי המקדש כולן, כיצד, כשירצה אומר 'זו החטאת שלי', ו'זה האשם שלי'. ואינו עובד בפייס – על פי גורל, כמו שאר הכהנים, אלא בכל עת שירצה להקריב, מקריב כל מה שירצה, והרי הוא בקדשי הגבול [-הנאכלים בכל גבול ישראל, כגון ביכורים], כשאר הכהנים, ואין כוחו עדיף מהם.
יג) בזמן שרוצה כהן גדול להקריב, היה עולה בכבש, והסגן מימינו, הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו, והעלהו, והושיט לו הכהן שהוא מוליך את ראש העולה את האברים שבידו, וסומך עליהן, וזורקן לאש:
