יד) ולאחר שהכהן המחזיק בראש העולה הושיטו לכהן הגדול, וסמך עליו וזרקו לאש, כך היו מושיטין לו את שאר האברים, ולא היה כל אחד מהם עולה ונותן לכהן הגדול את האברים, אלא כל אחד ואחד נותן את האברים שבידו לראשון, והראשון נותן לכהן גדול, והוא סומך על האיברים וזורק לאש. ואם רצה הכהן הגדול לסמוך בלבד, ויהיה [כהן] אחר זורק לאש, עושה כן. ואין שם סמיכה על האברים לאחר שחיטת הקרבן אלא לכהן גדול בלבד, מפני כבודו, שתהא הקטרתו מעולה משאר ההקטרות, אבל כל שאר הסמיכות שהיו בבית המקדש, על בעלי חיים הם, ולא על האיברים לאחר שחיטה.
טו) כשיגדל הכהן ויעשה 'איש', הרי הוא כשר לעבודה. אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד במקדש עד שיהיה בן עשרים שנה. ואינו נכנס לעזרה לעבודה תחלה – בפעם הראשונה, אלא בשעה שהלוים אומרים שירה.
