ט) הממונה שעל הקינים [-קיני יונים, הבאים לקרבנות מסוימים], הוא האיש שפוסקין עמו בבית המקדש שימכור את הקנים לצורך הקרבנות, לפי מחיר של כך וכך בסלע, וכל מי שהוא חייב תורים או שני בני יונה, אינו צריך לקנות בעצמו תורים או בני יונה, אלא יביא את דמיהם למקדש, וזה הממונה נותן את הקינים לבעלי הקרבנות, ועושה חשבון עם הגזברין לפי מספר הקינים שנתן באותו יום, ונותנין לו את הכסף של דמי הקינים. ומשלשים יום לשלשים יום [-כל שלשים יום] פוסקין עמו השער – את מחיר הקינים, ומחיר זה נשאר לכל אותם שלשים יום, ואם בינתיים הוזלו מחירי הקינים, מספיק [-מוכר] כשער הזול, אף שהוא עצמו שילם עליהם כשער היוקר, ומפסיד. ואם הוקרו הקינים, אינו יכול להרויח, אלא מספיק [-מוכר] כמו שפסקו עמו בתחילה, לפי שיד הקדש על העליונה. וכן קן שנמצא פסול, או שנפסל קודם שיקרב, נותן הממונה קן אחר תחתיו:
הלכות כלי המקדש, פרק ז, ט
