יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות מעילה, פרק א, ח-ט

ח) ספק קדשים, כגון בהמה שהיא ספק בכור וכיוצא בה, הרי הן אסורין בגיזה ועבודה, והגוזז או העובד בהן אינו לוקה.

ט) בהמת הקדש שנפל בה מום, ונפדת כמו שביארנו, אינה מותרת בגיזה ועבודה, והרי היא באיסורה עד שתשחט. נשחטה אחר פדיונה, הותרה באכילה. במה דברים אמורים, כשקדם הקדשן את מומן – שהקדיש את הבהמה בזמן שלא היה בה מום, ואחר כך נפל בה מום, או שקדם מום עובר להקדשן – שהיה בה רק מום עובר קודם שהקדישה, אבל המקדיש בעלת מום קבוע למזבח, שאינה ראויה להקרבה, אינה אסורה בגיזה ועבודה אלא מדבריהם – מדרבנן. נפדת בהמה זו שהוקדשה לאחר שהיה בה מום קבוע, הרי זו כחולין לכל דבר, ותצא לחולין, להגזז ולהעבד.

אמנם דין זה, שאין קדושה חלה על בעלי מום קבוע היינו חוץ מן הבכור והמעשר, שהקדושה חלה על גופן אף על פי שהן בעלי מומין קבועין מתחילתן, ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד לעולם.

ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין, שאף זו נחשבת עבודה.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".