יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות מעילה, פרק ב, יא-יב

יא) כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה, עד שיצא לנחל קדרון. יצא הדם לנחל קדרון, מועלין בו, מפני שהיה נמכר לגנות ודמיו הקדש. אבל המקיז דם לבהמת קדשים, הרי הוא אסור בהנייה, ומועלין בו, הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם, הרי הוא כגופה.

יב) העצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים, שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים, מועלין בהן. פירשו לאחר זריקת דמים, אין מועלין בהן. עצמות העולה שפירשו לפני זריקה, אין מועלין בהן לאחר זריקה, שהזריקה מתרת אותם. ואם פירשו אחר זריקה, מועלין בהן לעולם. עצמות העולה שפקעו [-שנפלו] מעל המזבח קודם חצות הלילה, מועלין בהן. לאחר חצות, אין מועלין בהן, אף על פי שפקעו קודם חצות, כיון שהגיע חצות הלילה נעשו כל האיברים כמי שנתאכלו ונעשו אפר.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".