ט) אויר הכלי שרת הרי הוא ככלי שרת עצמו, ולכן, אם היה מקבל את הדם במיזרק, ונפחתו שולי (-נשברה תחתית) המזרק קודם שיגיע הדם לאויר המזרק הנפחת, לא נתקדש הדם, שהרי לא היה הדם באויר הכלי בזמן שהיה הכלי ראוי לקבלת הדם, ולאחר שנשברה תחתיתו אין הדם שבאוירו מתקדש, לפי שהאויר שאין סופו לנוח אינו כמונח, כלומר דבר שאינו עתיד לנוח בכלי, אף בעודו באויר אינו נחשב כמונח בו.
י) בכל הזבחים צריך העובד שתהיה מחשבתו לשם הזבח, כלומר לשם 'עולה' או לשם 'שלמים' וכדומה, ולשם בעליו. ויש צורך בכוונות אלו בשעת הזביחה, ובשעת קבלת הדם, ובשעת הולכת הדם לזורקו על המזבח, ובשעת זריקתו על המזבח, שנאמר 'ובשר זבח תודת שלמיו', שתהיה הזביחה, עם שאר ארבע העבודות, לשם שלמיו. וכן שאר הקרבנות. ואם שחט ועבד שאר עבודות סתם, ולא חשב כלל בעולה ובשלמים, הרי הן כשרים ועלו לבעלים.
