י) האומר חטאתו ועולתו ואשמו ושלמיו של פלוני עלי, אם רצה אותו פלוני, הרי זה מניחו להקריבן על ידו, ומתכפר לו. רצה בכך אותו פלוני בשעת הַפְרָשָׁה, ולא רצה בשעת הקרבה, אלא חזר בו, הרי הדינים חלוקים, בעולה ובשלמים, אף שחזר בו מקריבין עבורו ומתכפר לו בהן, אף על פי שאינו רוצה עתה, שהרי רצה בשעת הפרשה. אבל בחטאת ובאשם לא נתכפר לו עד שירצה מתחלה ועד סוף.
יא) האומר 'הרי עלי כנדרי רשעים, שמנדריהן נזיר וקרבן ושבועה', חייב בכולן. אמר 'הרי עלי כנדרי כשרין' לא נתחייב כלום, לפי שאין כשרים נודרים. אמר 'הרי עלי כנדבות כשרין', הרי זה נדר בנזיר ובקרבן. וכל כינויי קרבן – הנודר בלשונות הדומים ומכנים בהם לשון 'קרבן', הרי זה כאילו נדר קרבן.
