י. וכן צריך להזהר מאד במים משום מת לשפוך המים שהיו בבית שבו מת המת, וגם בית שני ובית שלישי מכל הצדדין של הבית שבו המת, וכמ"ש הגאון חיד"א סי' של"ט כמנהג עה"ק תובב"א, וכן המנהג פה עירנו בגדאד, ואפילו לרחוץ בהם ידים או לכבס בגדים אסור, ואם שגו ובשלו או אפו באותם המים אז התבשיל והפת אסור, וצריך למוכרו לגוי, מיהו בבית שלישי אין אוסרין הפת והתבשיל וכל דבר שיש בו הפסד כיון דאיכא מים בבית המת, כן המנהג פה עירנו ועיין ירך אברהם שהביאו הרב זכור לאברהם ז"ל, ואם מת בשבת ג"כ נאסרים המים כאמור, ודלא כיש מתירין וכנז' בברכ"י שם, מיהו אם מת בשבת והיה מים בבית המת אך מים של בית שני אם אפו או בשלו בו יש להתיר, אבל מים של בית המת אוסרין אפילו אם בשלו או אפו בו:
והא דהמים נאסרין היינו דוקא אם היו מים לבדם, אבל אם בשעה שמת המת היה שרוי במים אוכלין, אין נאסרין דכל מידי דאית ביה פסידא אין מלאך המות עושה שם נזק, ויש אומרים אפילו המים היו חמין לבדם בקדירה על האש אין עושה בהם נזק, ולכן אין נאסרים ואין צריך לשפכם, וכתב הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י שם שצריך לשפוך גם אם מת ילד תוך שלושים יום דאין מתאבלים עליו, וכן המנהג פה עירנו לשפוך כל שנולד חי אפילו חי שעה אחת, עוד כתב הרב ז"ל שם אם מתה שפחה גויה בבית ישראל צריך לשפוך, ואם ישראל שכן לבית גוי ומת הגוי בביתו נסתפק הרב ז"ל שם אם צריך ישראל השכן לשפוך המים שבביתו, וכתב דמסתברא לאסור ע"ש, מיהו נראה אף על גב דישראל השכן צריך לשפוך עכ"ז אם יש מים בבית הגוי שבו המת ואפו ובשלו בבית ישראל השכן במים שלהם, אין לאסור הפת והתבשיל וכל מידי דאית ביה הפסד, עוד כתב הרב ז"ל שם דאם נתערבו מים האסורים משום מת במים כשרים לא בטלי בששים, ונאסרו כל המים יע"ש, ונ"ל דאם בשלו או אפו בהם יש להקל:
ובענין התקופה צריך ליזהר, אך פה עירנו בגדאד וסביבותיה אין נזהרים בזה כלל, ודרכי לדרוש להם ולהזהירם תמיד שיניחו מסמר ברזל בתוך החבית של מים ובתוך הכדים תמיד כל השנה כולה, דיש לסמוך על זה ושומר פתאים ה':
