יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות פסולי המוקדשין, פרק ד, כה-כו

כה) הפריש האדם שתי סלעים לקניית אשם, ולקח בהם שני אילים לאשם, אם לאחר זמן התייקרו המחירים והיה אחד מהן יפה [-שוה] שתי סלעים, יקרב לאשמו, והשני ירעה עד שיפול בו מום, ויפלו דמיו לנדבה.

כו) היה חייב באשם בן שנה, והביא בן שתים, או שהיה חייב בבן שתים והביא בן שנה, או ששחטו מחוסר זמן בבעלים [-שעדיין לא הגיע זמן הקרבתו, כגון נזיר שהקריב את אשמו קודם שהסתיימו ימי נזירותו], פסול, ותעובר צורתו [-ימתינו שיעבור עליו לילה], ויצא לבית השריפה. זה הכלל, כל הפסול בחטאת, פסול באשם, חוץ מן האשם ששחטו שלא לשמו, שהוא כשר כמו שיתבאר.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".