יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות פסולי המוקדשין, פרק יא, ז-ח

ז) כל המנחות שיצק עליהן את השמן אדם שהוא פסול לעבודה, כגון הזר וכיוצא בו, או שבללן, או פתתם, או מלחן, כשירות. ואם אותו פסול הגישן או הניפן, לא נפסלו, וחוזר הכהן ומגיש או מניף. ואם לא הגיש ולא הניף הכהן, כשירות, שנאמר 'והביאה אל בני אהרן וקמץ', מקמיצה ואילך מצות כהונה, למד על יציקה ובלילה שכשירה בזר.

ח) מנחה שנפל לתוכה שמן של מנחה אחרת, או שמן חולין, אפילו בשיעור כל שהוא, נפסלה. חיסר משמנה של מנחה זו, פסולה. חיסר לבונתה, כשירה. והוא – ובתנאי שיהיו עליה שני קורטי לבונה, אבל היה עליה קורט אחד, פסולה, שנאמר 'את כל לבונתה'.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".