יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות פסולי המוקדשין, פרק יב, יד-טו

יד) תודה שנפרסה [-נחתכה] חלה מחלותיה, הרי כולן פסולות. יצאת החלה חוץ לחומות ירושלים, או נטמאה, שאר החלות כשירות. נפרס לחמה או נטמא או יצא עד שלא נשחטה התודה, מביא לחם אחר ושוחט. ואם אחר שנשחט הקרבן נפרס הלחם או נטמא או יצא, הדם יזרק והבשר יאכל, והלחם כולו פסול, וידי נדרו לא יצא. ואם נזרק הדם ואחר כך נפרס מקצת הלחם, או נטמא, או יצא, תורם – נותן לכהן מן השלם על הפרוס, ומן הטהור על הטמא, וממה שבפנים על שבחוץ, כלומר, את אותם ארבע חלות [מתוך ארבעים] שצריך לתת לכהן, אחת מכל מין, יתן מהשלם, מהטהור ומאותן שבפנים, ואף שחלק משאר החלות נפרסו או נטמאו או יצאו לחוץ.

טו) תודה שנשחטה על שמונים חלות, שהביא האדם שמונים במקום ארבעים חלות כפי הדין, לא קדשו ארבעים מתוך שמונים, והרי הוא כמי שהביא קרבן תודה ללא חלות כלל. ואם אמר בפירוש שיקדשו ארבעים מתוך שמונים, מושך ארבעים מתוך שמונים, ומרים מהם אחת מכל מין לקרבן, והארבעים השניות יפדו ויצאו לחולין.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".