הלכות קידוש בשבת [שנה ב, בראשית, א]

א. הקידוש, בין ביום בין בלילה אינו אלא במקום סעודה ממש, שנאמר וקראת לשבת ענג ודרשו רז"ל במקום ענג סעודת שבת, שם תהא קריאת הקידוש. ועל כן לא מבעיא שאם קידש ולא סעד אחריו שלא יצא ידי חובת קידוש, אלא גם אם קידש בבית זה ואכל בבית אחר, בין שהיה דעתו תחלה לאכול בבית האחר, בין שהיה דעתו לאכול בבית שקידש בו ואח"כ נמלך לאכול בבית האחר, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל בבית האחר. ויש אומרים שאם בשעת אכילתו בבית האחר יכול לראות משם מקום שקידש בו, אפילו דרך חלון, ואפילו מקצתו בלבד, חשיבי שתי מקומות אלו כמקום אחד לענין קידוש, ואין צריך לחזור ולקדש. ואין לסמוך לכתחילה על סברה זו, לכן יזהר שלא יביא עצמו לידי כך, ובשעת הדחק שהוצרך לכך בהכרח ואינו יכול לקדש בבית האחר, יש לסמוך על סברת המקילים ברואה את מקומו, אפילו מבית לבית: