הלכות קידוש בשבת [שנה ב, בראשית, ה]
ה. יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, ואין בזה חשש משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון דלהשומעים היוצאים ידי חובה הוא מקום סעודה. ומיהו, כל היכא שהמקדש אינו אוכל, דהוא עצמו אינו יוצא ידי חובת קידוש, או שכבר קידש לעצמו במקום סעודתו, ואינו מקדש פה אלא לצורך אחרים דוקא, הרי זה לא יקדש לאחרים לכתחילה אלא אם כן הם אינם יודעים לקדש בעצמם:
ואם אלו האחרים שמקדש להם אינם יודעים לברך ברכת הקידוש, אך ברכת בורא פרי הגפן יודעים לברך, נסתפק הרב חס"ל ז"ל אם יכול לברך להם גם בורא פרי הגפן, וכתב דמסתברא אחד אומר כל הקידוש, לכן יותר טוב שישתה שם רביעית, יע"ש. וכתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל, אם כבר קידש בביתו ואכל ובא לקדש לאלו, די לו שיטעום מן היין, ואם לא קידש עדיין אסור לו לטעום מזה היין, כיון שאינו אוכל שם, וכאשר נכתוב לקמן. ואם ישתה רביעית כמ"ש הרב חס"ל, הרי זה שנוי במחלוקת, כאשר נכתוב לקמן. מיהו לקמן נבאר שיש לסמוך על סברת המתירין לשתות רביעית לעת הצורך, ולפי זה בנידון דידן נמי חשיב צורך, ושפיר הורה הרב ז"ל לברך בפה"ג ג"כ ולשתות רביעית. וכל זה הוא אם כשהולך לביתו לקדש ולאכול שם נמצאים בניו ובני ביתו שהוא מוציא אותם ידי חובת קידוש עמו, אך אם בביתו אין אדם אחר שיוציאו ידי חובת קידוש, אלא שם מקדש לעצמו בלבד, הנה בזה חוזר ונתקל בסלע המחלוקת, כיון דיש סוברים אם קידש במקום אחר ושתה רביעית יין, יצא ידי חובת קידוש במקום סעודה. ועל כן אדם כזה שהוא מקדש אח"כ בביתו לעצמו בלבד, לא יכניס עצמו בדבר זה לקדש לאחרים תחלה על סמך שישתה רביעית שם. וכל זה הוא בקידוש הלילה דאיכא ברכת קידוש, אבל ביום דליכא ברכת קידוש, לית לן בה, ויוכל לקדש לאחרים תחלה ויברך בורא פרי הגפן וישתה רביעית, ואח"כ ילך לביתו ויקדש אפילו לעצמו בלבד, כיון דאינו מברך אלא רק בפה"ג:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
