הלכות קידוש בשבת [שנה ב, בראשית, יט]

יט. אם שכח ואכל קודם קידוש, אפילו אכל סעודה גמורה, צריך לקדש מיד בעת שנזכר, ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש. ואם נאנס או הזיד ולא קידש בלילה, יש לו תשלומין למחר כל היום, ויאמר כל ברכת הקידוש של לילה חוץ מפרשת ויכלו שאינו אומרה ביום. ואם גם ביום שכח או נאנס ולא קידש, ונזכר בין השמשות של היום, שהוא ספק קודש ספק חול, הנה אם התפלל תפלה של שבת, הן בלילה הן ביום, נמצא יצא ידי חובת קידוש מן התורה, ורק נשאר עליו חיוב קידוש מדרבנן, וכיון דהוא בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, העליתי בסה"ק מקבציאל שיקדש ויאמר ברכת קידוש של לילה בלי שם ומלכות, אלא יהרהר שם ומלכות בלבו. וכתבתי שם דאין לומר לא נחייב אותו לקדש כלל, כיון דהוא ספיקא דרבנן וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, זה אינו, דהא איכא דס"ל כל שיש לו יין אינו יוצא י"ח קידוש מן התורה בתפלה. ועוד הנה הרב תוספת שבת כתב כל שלא כיון לצאת י"ח קידוש בתפלה, אינו יוצא י"ח מן התורה, ולכן צריך לקדש על היין ויברך ברכת הקידוש בלא שם ומלכות. ואם לא התפלל שום תפלה בשבת, נמצא הוא חייב בקידוש מן התורה לכ"ע, ועתה בבין השמשות צריך לקדש על היין, ויברך ברכת הקידוש בשם ומלכות, כדין בהמ"ז שהיא מן התורה, דאם נסתפק בה דחוזר ומברך.