הלכות קידוש בשבת [שנה ב, בראשית, כט 4]
ונשאר עתה הכנה השנית שהיא הכנת הדיבור, כי המשכת האורות והתיקון הנעשה בסוד הקידוש אל בחינת ה"א אחרונה הנקראת חקל תפוחין קדישין, הוא נעשה בשתי הכנות, שהם האחת בסוד המעשה, והב' בסוד הדיבור, דרק ע"י שתי הכנות אלו דוקא יושלם המשכת האורות והתקון שצריכין אנחנו להמשיך עתה בליל שבת בקידוש של סעודה זו הנקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין:
וזהו ענין הכנה השנית של הדיבור שיהיה על ידי אמירת ויכולו וברכת הקידוש שהוא בחינת הדיבור, ותחלת הכל תאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' כולו, ואח"כ תאמר יום הששי ויכולו השמים, ויש כמה טעמים ע"פ הסוד מה שמוסיפים ב' תיבות יום הששי עם ויכולו, ואח"כ תאמר "סברי מרנן", ואף על פי שאתה מקדש לבדך ואין אחר עומד עמך, ג"כ צריך אתה לומר "סברי מרנן", שיש בזה סוד וכונה, ואח"כ תאמר ברכת בפה"ג, ואח"כ נוסח ברכת הקידוש שיש בה ל"ה תיבות דוקא, ואח"כ תשב ותשתה כוס היין מיושב. ודע כי בלילה, כל סדר הקידוש והברכות צריך להיות מעומד ע"פ הסוד, אך מ"ש על שתיית היין שתהיה מיושב, אף על פי שכן העיד רבינו מהרח"ו ז"ל על מנהג רבינו האר"י ז"ל שהיה יושב ושותהו, וכנז' בס' פרי עץ חיים, אין קפידא בזה ע"פ הסוד, אלא זהו מהלכות דרך ארץ של הסעודה. ועיין אליה רבא סי' ק"ע סע"ק כ"ג מ"ש בשם הרוקח ע"ש. ועיין בגמרא דגיטין דף ע' שלשה דברים מזיקין גופו של אדם, וחד מנייהו שתה מעומד. אך הרמב"ם ז"ל בה' דעות פ"ד לא זכר זה, ואפשר דס"ל עד דעביד לכלהו בבת אחת, ואפשר דהעולם שאין מקפידין על שתיה מעומד, הוא מטעם זה, ועכ"ז מאחר שראינו עדותו של רבינו מהרח"ו ז"ל על מנהג רבינו האר"י ז"ל בכך, צריכין אנחנו להזהר בזה:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
