הלכות קרבן פסח, פרק ג
ד) המפריש נקבה לפסחו, או זכר בן שתי שנים, שאינם ראויים לקרבן פסח, ירעה עד שיפול בו מום, וימכר, ויביא בדמיו קרבן פסח. ואם לא נפל בה מום עד שהקריב פסחו, יביא בדמיו שלמים.
ה) הפריש פסחו ומת הבעלים, לא יביאנו בנו אחריו לשם הפסח, אלא לשם שלמים. ואם היה ממונה עם אביו עליו – על אותו הקרבן, יביאנו לשם פסח. במה דברים אמורים שמביא את פסחו של אביו, כשמת אביו אחר חצות ארבעה עשר, אבל אם מת אביו קודם חצות, הרי זה (-הבן) נדחה לפסח שני, מפני שהוא אונן, כמו שיתבאר, ויביא פסחו זה שהקדיש אביו, בשני.
