יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות קרבן פסח, פרק עשירי, י-יא

י) גידין הרכין, שסופן להקשות, אף על פי שהן ראויין לאכילה עתה, ונאכלין בפסח, מכל מקום אין נמנין עליהן, אלא יש צורך שיהא לכל אחד מהמנויים כזית בשר ממש. ונמנין על מוח שבראש, מפני שיכול להוציאו בלא שבירת עצם, ואין נמנין על מוח שבקולית, והוא העצם הסתום משני ראשיו, שהרי אינו יכול להוציאו אלא בשבירת עצם, האסורה.

יא) כשאדם אוכל את הפסח, חותך הבשר ואוכל, וחותך העצמות מן הפרק – מקום חיבור שתי עצמות, ומפרקן, אם רצה. וכשיגיע לגיד הנשה, האסור באכילה, מוציאו ומניחו עם שאר הגידים והעצמות והקרומות שיוצאין בשעת אכילה. שאין מנקין אותו – את קרבן הפסח, כשאר הבשר, ואין מחתכין אותו, אלא צולין אותו שלם. ואם חתכו חתיכות חתיכות, כשר, והוא שלא יחסר אבר.

צריך אדם להשתדל שלא ישאיר מבשר הפסח עד בקר, שנאמר 'לא תותירו ממנו עד בקר'. וכן הדין בפסח שני, שנאמר 'לא ישאירו ממנו עד בקר'. ואם השאיר ממנו, בין בראשון בין בשני, עבר בלא תעשה. ואינו לוקה על לאו זה, שהרי ניתק לעשה, שנאמר 'והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו'.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".