יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות קרבן פסח, פרק רביעי, ג

ג) הפסח שיצא מירושלים, או שנטמא בארבעה עשר, ישרף מיד. נטמאו הבעלים, או שמתו, או משכו את ידיהם – ביטלו את מינויים על הקרבן, אפילו אם נטמאו או מתו קודם זריקת הדם, מניחין אותו עד שתעובר צורתו [-שיעבור עליו לילה] ואחר כך ישרף. זה הכלל, כל שפיסולו בגופו, כגון שיצא או שנטמא, ישרף מיד. וכל שפסולו בדם או בבעלים, תעובר צורתו ואחר כך ישרף. לפיכך, אם שחטו את הקרבן אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם, או שמתו, או שנטמאו ונדחו לפסח שני, נחשב זה כפסול שבגופו, והרי זה ישרף מיד. במה דברים אמורים שישרף אם נטמאו הבעלים, רק כשנטמאו כל בני החבורה, ואין מי שיאכל את הקרבן, אבל אם נטמאו רק מקצתן, זכו המנויים הטהורים בחלקם של המנויים הטמאים. ואף על פי שנטמאו מקצתן אחר שהתחילו לאכול, זכו הטהורים שעדיין לא התחילו לאכול. אבל אם התחילו כולן, ונטמאו מקצתן, לא זכו טהורים בחלקן של טמאים, אלא הטהורים אוכלין חלקם, וחלק הטמאים ישרף. והוא הדין אם מתו מקצתן.

נטמא הקרבן כשהוא שלם או שנטמא רובו, שורפים אותו לפני הבירה בפני הכל, כדי לביישן עד שיזהרו בו. ושורפין אותו מעצי המערכה, כדי שלא יחשדו אותן ויאמרו מעצי המערכה גנבו. לפיכך אם ישרפוהו בקש ובקנים, ורצו לשרוף משל עצמן, שבזה לא שייך חשד כיון שאין קש וקנים של המערכה, שורפין משלהם. נטמא מיעוטו של הקרבן, וכן בשר קרבן הנותר, שורפין אותו בחצרותיהן מעצי עצמן, אבל לא מעצי המערכה, כדי שלא ישארו מהן [-מעצי המערכה] אצלם, וימעלו בהן.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".