יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות קרבן פסח, פרק תשיעי, א-ב

א) כל האוכל מן הפסח, אינו אוכל אלא בחבורה אחת, ואין מוציאין ממנו מן החבורה שיאכל בה. והמוציא ממנו [-מקרבן הפסח] כזית בשר מחבורה לחבורה בליל חמשה עשר, לוקה, שנאמר 'לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה'. והוא – ואיסור זה הוא בתנאי שיניחנו בחוץ, שהרי לשון 'הוצאה' כתובה בו, כמו באיסור הוצאה בשבת מרשות לרשות, לפיכך צריך עקירה מרשות אחת והנחה ברשות אחרת, כהוצאת שבת. ואין מוציא אחר מוציא בפסח – לאחר שהוציא אדם אחד מהבשר, אין אדם אחר שחוזר ומוציא עובר גם הוא באיסור זה, שכיון שהוציאו הראשון, נפסל, ואין איסור בהוצאת קרבן פסול.

מן האגף – מהמקום שהדלת נסגרת עליו ולפנים, הרי זה כלפנים. מן האגף ולחוץ, הרי זה כלחוץ. והאגף עצמו, שהוא עובי הפתח, כלחוץ. החלונות ועובי הכותלים, כלפנים. הגגים והעליות, אינן בכלל הבית, ואסור להוציא אליהם מהבשר שבתוך הבית.

ב) בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו, בין בזדון בין בשגגה, נאסר באכילה, והרי הוא כבשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה, או בשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומות ירושלים, שהכל נאסר באכילה כטריפה, ולוקין על אכילתו, כמו שביארנו בהלכות מעשה הקרבנות. אבר שיצא מקצתו חוץ לבית, נאסר רק החלק שיצא וצריך לחותכו, ולכן חותך הבשר, ויורד עד שמגיע לעצם, וקולף את הבשר, כל החלק שבפנים, יאכל. וכל החלק שבחוץ, ישרף. כשהוא מגיע לעצם, חותך את העצם בקופיץ אם היה זה אחד משאר הקדשים. ואם היה זה קרבן פסח, שאסור לשבור בו עצם, קולף עד הפרק – מקום חיבור שתי עצמות זו לזו, ומפרק את האבר שיצא מקצתו מן הפרק, ששם אין זה נחשב שבירת עצם, ומשליכו לחוץ.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".