הלכות ריבית [שנה ב, ואתחנן]

טז. כל סחורה ששומתה ידועה שהיא נמכרת בעשרה במעות מדודים, אסור למוכרה בסך יותר בהקפה. אמנם, בזמן הזה נוהגים העולם למכור כל מין סחורה בהקפה בסך יותר, יען כי אף על פי שיש לה שער ידוע בשוק באותה העיר שהיא נמכרת בעשר במעות מדודים וזה מוכרה בי"ב בהקפה, אין זה נקרא שער ידוע, יען כי אפשר שבזו השעה שהוא מוכר שוה עשר בי"ב בהקפה, יבא ידיעה מערי אירופא שנתחדש איזה דבר הנוגע לאותו המין ועלה השער, שאז גם בעיר זו יעלה השער ותהיה שוה י"ב במעות מדודים, וכל שכן אחר שנתחדש ה'טלגרף' בעולם, ולכן נהגו היתר בכל מיני סחורות למכור דבר ששוה עשר במדודים בי"ב בהקפה, והסיבות אשר יסבבו עליית השער במיני הסחורות הם מצויים בזמן הזה, וקרובים להיות יותר מאותו הטעם שכתב ראבי"ה ז"ל שהוא משום דלפעמים באים שרים ויחמדו המעילים לקנותם ביותר משוויים.